<h1>צרור החיים הדרך השלישי סימן י"ז</h1>
<h2>דף קד.</h2>
המנהג שקוראים לאנשי העיר שילכו למנחה והשמש הקורא מקשקש בדלת, ובברזלאות התלויין בדלתות, ובני העיר הולכין ורצין לשמוע הדרש, והבחורות בעוד אביהן בבית הכנסת מספקות ומרקדות ובכאן יתבארו הדינין האלו. לענין שמש הקורא ומקשקש בדלתות יש מן הגאונים אוסרים, וסמכי אגמרא דבני מערבא דמשמע דאסיר דאמרי' (ביצה ה', ב') רב יהודה שארי מקיש על תרע בשבתא. אמר ליה אביי מאן שארי לך. ואמרי' התם כל משמיע קול אסור בשבת. ורי"ף ז"ל התיר, ואמ' שלא אסרו אלא דרך שיר בלבד. והכי איתא בעירובין פרק המוצא תפילין עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא ההוא גברא טרף אדשא. אמ' מאן ההוא דתוחיל [נ"א ליתחיל] גופיה דקא מחיל שבת. ואמ' ליה רבא, לא אמ' אלא בקול שיר בלבד. והרי"ף ז"ל פסק כרבא כמו שכתב בהלכות עירובין, וכן ראיתי מנהג בברצלונה שהיה השמש מקשקש בברזלאות שבדלתות ולא היו מוחין בו הגדולים ז"ל. אבל הבחורות המספקות והמטפחות והמרקדות אסור, משום שמשמיעות קול בשיר. ואיכא גזירה שמא יתקן כלי שיר. ובקצת המקומות שנהגו לספק ולטפח ולרקד, הנח להן לבריות מוטב שיהו שוגגין. ואסור לקשקש האגוזין לתינוק או לשחוק לו בזוג, [נ"א כזוג], משום דכל זה הוא קול שיר. ורצין לשמוע הדרש בשבת, כדאיתא בפרק מאימתי (ברכות ו', ב') א"ר זירא מריש כי הוה חזינא רבנן דהוו רהטי לפרקא אמינא קא מחללי רבנן שבתא. כיון דשמעיתה להא דא"ר תנחום אמר ר' יהושע בן לוי, לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנא' (הושע י"א) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, אנא נמי רהיטנא.
